<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות ה' ח"ד</h1>
<h2>דף לא.</h2>
השוחט צריך ליתן עפר למטה ועפר למעלה פירוש שיהא תיחוח למטה כמו למעלה כך פשוט ואותו שלמטה אינו צריך זמון לכך שאם ימצאנו תיחוח עומד מאליו אינו צריך זמון אחר.
צייד שצד עופו' ועושה בענין שישחטם בחץ כמו שכתבתי בדיני חלדה [לעיל ל' ע"ב], צריך שיזמין עפר של כל הבקעה שבאי זה מקו' שיפול הדם שיכסנו כך פשוט בחולין. ופרש"י שזה הזמון מיירי שיזמינהו בפה. ותמהו עליו כי למה היה זה הזמון אם היה כבר עפר תיחוח וי"מ שזה הזמון הוא שיכתוש עפר הבקעה ויעשנה עפר תיחוח.
<h2>דף פג:</h2>
כסוי הדם נוהג אפילו בחוצה לארץ ואפילו בזמן שבית המקדש קיים. ונוהג בחולין אבל לא בקדשים. ונוהג בחיה ובעוף. ונוהג במזומן כלומ' הגדלי' בבית כגון אווזין ותרנגולין וכיוצא בהן, ונוהג בשאינו מזומן כגון הצריך ליצוד.
השוחט צריך ליתן עפר למטה ועפר למעלה פירוש שיהא תיחוח למטה כמו למעלה כך פשוט ואותו שלמטה אינו צריך זמון לכך שאם ימצאנו תיחוח עומד מאליו אינו צריך זמון אחר.
<h2>דף פד:</h2>
כוי שהוא ספק חיה ספק בהמה שנולד מתיש ומצביה או בהפך טעון כסוי, לפיכך אין שוחטין אותו ביום טוב שלא יצטרך לחלל עליו יום טוב מספק לכסותו ואם שחטו אין מכסה את דמו כך פשוט במשנה [בכורים פ"ב מ"ט], ומכל מקום אם לערב רישומו ניכר מכסהו. יש מפרשים שאין מברכין על כסוי דם הכוי וכן כתב רי"ף בביצה. וה"ר יונה כתב שמברכי', וראשון נראה עקר דכיון שאין הברכו' מעכבות, מספק לא יעבור על לאו דלא תשא וכן כתב הרמב"ם. ואין לשוחטו לכתחלה ביום טוב ולא יקבל הדם בכלי לשמור עד לערב כי אין שוחטין בכלים לכתחלה [חולין מ"א ע"א]. ועוד פשוט בביצה [ח' ע"ב] אין שוחטין אותו לכתחלה ביום טוב דשמא יבא לאכל חלבו אם יתירו לכסות דמו ביום טוב מה שאין כן בחול, ואם שחטו אין (שוחטין) [מכסה] דמו אפילו ביש לו עפר מוכן או אפר כירה. פי' ולא אמרינן דבשביל זה יבא לימנע משמחת יום טוב דאף על פי דלא יכסה דמו לא יניח בשביל זה מלאכל בשר ביום טוב, ולערב כלומר במוצאי י"ט יכסה דמו אם רישומו ניכר בקרקע.
השוחט לחולה בשב' אינו מכסה דמו ואם לערב רשומו ניכר מכסהו פשוט.
<h2>דף פה.</h2>
השוחט ונמצאת טרפה או לע"ז או לחולין בפנים וקדשים בחוץ חיה או עוף שנגמר דינם לסקילה וכן השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר כל אלו וכיוצא בהן פטורין מלכסות כי כל שחיטה שאינה ראויה לאכילה אפילו שנשחטה כהלכתה ודבר אחר גורם לה ליפסל פטור מלכסות כך פשוט בחולין.
<h2>דף פה:</h2>
ועוד פשוט השוחט וצריך לדם חייב לכסות כיצד יעשה או נוחרו או עוקרו.
<h2>דף פו.</h2>
חרש שוטה וקטן ששוחטין ואחרים רואין אותם חייבים האחרים לכסות כיון שהשחיטה כשר' בדיעבד, ואם שחטו בינם לבין עצמם פטורים מלכסות כיון שהשחיטה אסורה כך פשוט בחולין.
<h2>דף פו:</h2>
שחט כמה חיות או עופות או חיה ועוף במקום אחד כסוי אחד די לכלן כך פשוט. פי' כמו שמצינו שעשר' שעושין מצוה אחת אחד מברך לכלן כמו כן יחיד שעושה מצוה אחת כמה פעמים ביחד אינו מברך רק פעם אחת שאין זה הסח הדעת כיון שבתחלה היה בדעתו לעשותה שנים או שלשה פעמים, אפי' אם כסה הראשון אינו צריך לברך על הכסוי השני שברכה אינה הסח הדעת כמו מי שמברך יקנה"ז שהברכות אינן הסח בין בורא פרי הגפן ובין השתייה. וכתב בה"ג וכששח שיחת חולין בין עוף לעוף אף על פי שהיה בדעתו לשוחטן מתחלה צריך לחזור ולברך על השחיטה וכן כתב הראב"ד ורבינו תם. ועל כן טוב ליזהר שלא ידבר בין שחיטה לשחיטה שלא יצטרך לברכה שאינה צריכה. ואם שח דב' שצריך אל השחיט' כמו הביאו עוד לשחוט אינו צריך לחזור ולברך. והוא הדין אם הביאו עוף לשחוט ולא היה בדעתו לשחוט יותר ואחר שבירך בעודו שוחט הביאו עוד לשחוט צריך לחזור ולברך. וכתבו התוס' ובכל מקום שצריך לחזור ולברך על השחיטה צריך לכסו' מה ששחט קודם שיחזור ויברך כדי לגמור מצות שחיטה ראשונה שהכסוי הוא גמר שחיטה, וכן כתב בה"ג והראב"ד, ומכל מקום אינו צריך לחזור ולברך על הכסוי השני דאין נקרא הפסק והסח מה שבירך בין כסוי ראשון לכסוי שני וכן כתבו התוס'. ובין שחיטה לכסוי נראה שמותר לדבר וטוב ליזהר שלא לדבר. כתב בה"ג דאין מברכין על הכסוי קודם שיכסה אלא יכסה ואחר כך מברך על כסוי הדם שאין כסוי תחלת מצוה אלא גמר מצו' ובאמצע מצוה אין מברך. ואף על פי שהעולם לא נהגו כן שהן סבורין כי היא מצוה בפני עצמה, והעקר כמו שכתבתי שאין לברך כי אם אחר כסוי.
<h2>דף פז.</h2>
שחט ולא כסהו חבירו חייב לכסותו. ובמה ששפך יכסה כלומר ביד שלא יכסנו ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו.
כסהו ונתגלה פטור מלכסות פעם אחרת כסהו הרוח חייב לכסותו ודוקא שחזר ונתגלה, פירו' ואף על פי שנפטר מכסוי כשכסהו הרוח ונדח' אין דיחוי אצל מצות אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסות.
ואם קדם חבירו וכסהו חייב ליתן לו עשרה זהובים קנס, פירו' ולא יפטור עצמו שיתן לו תרנגולת אחרת לשחוט ויכסה שאינו פטור בכך. ודין זה הקנס ואם ענה אמן ואם גובין אותו האידנא כתבתיו בספר מישרים בדין נזיקין [נל"א] חלק רביעי כך פשוט.
כתב ה"ר צמח ולדידי קשיא הא דאמרי ששוה מ' זהובים כנגד ד' ברכו' והא ה' הן ד' של ברכת המזון וא' של יין. ויש לי לתרץ שלא מנו אלא הג' ברכות שבברכת המזון שהם מן התורה כדאיתא במסכת ברכות ולא מנו הרביעית מפני שהיא מדבריהם. ומתוך דברי הרמב"ן נראה שאין שוה עשרה זהובים אלא הברכה אבל מצוה בלא ברכ' לא, וכן נראה דעת קצת זולתו. ואחרים כתבו שכל מצו' שוה עשרה זהובים אף על פי שאין בה ברכה והביאו ראיה מפרק החובל [ב"ק צ"א ע"ב] דאמרינן שור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה אם קדם אח' והרגו או קצצו משלם עשרה זהובים וילפינן מינה לכל המצו' שאין מחלקין ביניהן להקל ולהחמיר אלא שכלן שוין עשרה זהובים, וכן פסק שם הרי"ף והוכיח דלאו דוקא לזה ששפך וקדם חבירו וכסהו שהוא קנס רבן גמליאל עשרה זהובים ולא גמרינן מיניה לדינא אחרינא אלא הוא הדין לכל מצוה המוטלת על האד' וקדם חבירו ועשאה שחייב לשלם. ומיהו עכשיו אין דנין דין זה אף על גב דממונא הוא ולא קנסא מכל מקו' אין בזה חסרון כיס ולא מגבינן ליה בבבל וכל מידי דלית ביה חסרון כיס אנן לא עבדינן שליחותיהו. ואם תאמר למה כתב הרי"ף דין זה. יש לומ' שדעתו דאי תפיס לא מפקינן מיניה שכן הוא הדין בכל דיני קנסו' כדאיתא [כתובות מ"א ע"ב]. עד כאן אינו מהחבור.
השוחט ונבלע הדם בקרקע אם רישומו ניכר חייב לכסות כך פשוט.
דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם חייב לכסות. נתערב ביין רואין אותו כאלו הוא מים. נתערב בדם בהמה או בדם הקזה של חיה רואין אותו כאלו הוא מים כך פשוט.
<h2>דף פז:</h2>
דם הניתז חוץ לגומא ושעל הסכין חייב לכסו' אפילו שיש דם אחר. ויש מפרשים דוקא בזמן שאין דם אלא הוא אבל יש דם אחר פטור מלכסות, וכן עקר וכן כתב רי"ף והרמב"ם כך פשוט.
<h2>דף פח.</h2>
מכסין בזבל הדק ובחול הדק בסיד ובחרסית ובלבנה ובמגופה שכתשן ואין מכסי' לא בחול גס ולא בזבל גס ולא בלבנה ולא במגופה שלא כתשן ולא יכפה עליו כלי. וחול הדק הוא שאין היוצר צריך לכתשו, ואם צריך ולא צרי' כגון שנפרך ביד אין מכסין אותו מספק. ואין מכסין באבנים ולא בשחיקת כלי מתכות ולא בקמח ולא בסובין ומורסן. ובענין דבר שמכסין בו יש ג' חלוקים ואלו הן. האחד. דבר שאינו עפר ומגדל צמחי' כלומר מאחר שהצמיחו כבר הו' מגדלן אע"פ שאינו מצמיח מעקרו שאם היו זורעי' בו לא היה צומח כיון שיש לו כל כך עלוי שאע"פ שאינו עפר הוא מגדלן בעלמא אם הצמיחו כבר מכסין בו וקרוי מין עפר, והם כל אותם הדברים שמניתי למעלה וכמו כן שחיק' אבני' וחרסי' ונעורת פשתן דקה ונסרת של חרשים והוא אותו הדק שמשרת המגרה כשחותכין בה הנגרים שום עץ או שום קורה. הב'. כל דבר שהוא עפר ממש אם יהיה גרוע כל כך שלא יהיה מצמיח מעקרו אפילו יגדל צמחין כגון ארץ מלחה כיון שהו' עפר והוא גרוע כל כך אין מכסין בו, וכן גפרית ומלח. הג'. כל דבר שקראו הכתוב עפר אפי' אין מגדל צמחים מכסין בו כיון שהכתוב קראו עפר והחשיבו כגון שחיק' דינרי זהב וכגון אפר כך פשוט.
<h2>דף פט.</h2>
מכסין בעפר עיר הנדחת, ואע"ג דאיסורי הנאה נינהו מצות לאו ליהנות ניתנו, ואע"ג דאמרינן דשופר של עבודה זרה אם תקע לא יצא משום דמיכתת שיעוריה הכא מעליותא הוא אי מיכתת כי כן צריך לגבי כסוי כך פשוט.
